התיק שמת בשולחן: ספרד, סעיף 27, והשלב ה"בלתי נראה" בכל תיק של חטיפת ילדים.

תקציר מנהלים

כל מקרה של חטיפה עובר דרך משרד אחד לפני שהוא מגיע לשופט: המשרד של... רשות מרכזית.הגורם הממשלתי שאליו מוגשת בקשה במסגרת האמנה הבינלאומית להגנת ילדים שנחטפו (אמנת האג משנת 1980), בודק אותה ומחליט האם להעביר אותה הלאה – ו- סעיף 27. של האמנה מאפשרת ליחידה זו. דחה/דחייה. בקשה אשר הגורם המרכזי סבור שאינה מוצדקת. רוב הגופים המרכזיים כמעט ואינם משתמשים בסמכות זו: במחקר העולמי שנערך בשנת 2021, 46 גופים מרכזיים לא דחו אף אחת מבקשות ההחזרה. ספרד דחתה... 30% - 21 מתוך 71 - וכל 13 בקשות הגישה הנכנסות.(הטקסט חסר, אנא ספק את הטקסט המלא כדי שאוכל לבצע את התרגום.) שלב שבו לא מתבצעת ביקורת שטח.קיימים נימוקים תקפים לדחייה, אך דחייה מסיימת את הטיפול בתיק באופן מנהלי, ולעיתים קרובות ללא פרסום של הסיבות לכך. ספרד גם תרמה רבות לתחום זה. Iglesias Gil נגד ספרד. (2003), אשר קבע כי חובתו של מדינה כלפי חיי המשפחה היא חובה כלפי... פעולה. בשלב הראשוני של הטיפול – ולאחר מכן חוקקו תיקון לחוק. הפתרון עבור הורה שפנייתו נדחתה הוא: סעיף 29ניתן לפנות ישירות לבתי המשפט. המידע כאן אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי. מטרת המידע היא חינוכית בלבד.

מבוא

סדרת מאמרים זו בחנה בתי משפט, גבולות, רשויות אכיפה ודיפלומטים. גורם אחד נותר ברקע בכל אחד מהמאמרים, למרות שכל תיק עובר תחילה דרך הידיים שלו: ה... רשות מרכזית. - המשרד הממשלתי אשר מקבל בקשה במסגרת האמנה להגנת ילדים שנחטפו (האג), בודק אותה ומחליט האם להעביר אותה הלאה. סעיף 27 לאמנה מעניק למשרד זה סמכות שיקול דעת: הוא רשאי לדחות בקשה אשר אינה עומדת באופן ברור בדרישות האמנה, או "אינה מוצדקת בדרך אחרת".

רוב הרשויות המרכזיות משתמשות בסמכות זו כמעט לעולם לא. במחקר העולמי שנערך בשנת 2021, מתוך הרשויות המרכזיות המשתתפות, 46 לא דחו אף אחת מבקשות ההחזרה שהוגשו.אחד מכל שלושה בקשות נדחה. המחקר מציין זאת באופן ישיר ונטול הסתייגויות: אחוז משמעותי מהבקשות נדחו על ידי הרשות המרכזית הספרדית (30%, 21 מתוך 71 בקשות). ובשנה אותה, משרד הקבלה של ספרד דחה. כל שלוש עשר בקשות הגישה שהיא קיבלה.לא משנה ההסבר – וקיימים הסברים תקפים לכך – הורה שנותר מאחור צריך להבין מה המשמעות של מספרים אלה: במערכות מסוימות, התיק יכול להסתיים לפני שכל שופט בכלל ראה אותו.

ספרד גם תרמה לתחום באמצעות פסק דין המגדיר את החובות של ממשלות כלפי הורים – משום שלפני דור, אם מויגו גילתה כי ניתן לסגור בו זמנית את כל משרדי הממשלה במדינה שלה.

רקע משפטי: שני ההיבטים של סעיף 27 – וסעיף 29.

שני סעיפים מהווים את המסגרת למאמר זה. סעיף 27. מאפשר לרשות מרכזית לדחות בקשה כאשר "ברור שהדרישות של האמנה אינן מתקיימות, או שהבקשה אינה מוצדקת מסיבות אחרות" – סמכות סינון שמטרתה למנוע העברת תיקים חסרי סיכוי לשלבים המשפטיים. סעיף 29 הוא מהווה איזון: הוא שומר על זכותו של הורה ל... יש להגיש את הבקשה ישירות לרשות השופטת. של המדינה בה נמצא הילד, עם או ללא מעורבות של הרשות המרכזית – ולכן, דחייה מצד הרשות המרכזית אינה מהווה סוף פסוק. וכמו בכל הסדרה הזו: החלטת החזרת ילדים במסגרת אמנת האג קובעת רק באילו בתי משפט של איזו מדינה יוכרעו סוגיות המשמורת, ולא מי "מנצח" בסכסוך. החזרה (של הילד) אינה שווה למשמורת. בית הדין האירופי לזכויות אדם הוסיף עקרון שלישי המחייב את עצמו – דוקטרינת... חובות חיוביות.בהתאם לסעיף 8, מדינה אינה יכולה רק להימנע מהפרעה לחיי המשפחה, אלא חייבת לנקוט באמצעים פעילים ומוקדמים על מנת לאפשר איחוד בין ילד שנחטף להורה שנותר מאחור. עיקרון זה הוגדר בפסיקה של ספרד עצמה.

מה קרה?

בדצמבר 1996, בית המשפט למשפחה בעיר ויגו העניק למאריה איגלסיאס גיל משמורת על בנה התינוק, תוך מתן זכויות ביקורים לאב. ב-1 בפברואר 1997, במהלך ביקור אבהי, האב לקח את הבן ועזב את ספרד – דרך צרפת ובלגיה, ולאחר מכן במטוס אל ארצות הברית. הרשויות הספרדיות קבעו שהאב והילד נמצאו בארה"ב תוך מספר שבועות.

האם עשתה הכל כפי שאזרח אמור לעשות. היא הגישה תלונה פלילית, ונתקלה במחסום כמעט בלתי נתפס גם בימינו: החוק הספרדי כפי שהיה קיים באותה תקופה לא הכיר בעבירה של חטיפת ילדים על ידי הורים. בתי המשפט המקומיים סירבו לראות בהוצאת ילד על ידי אחד ההורים מעשה של חטיפה או כליאה שווא; במקרה הגרוע ביותר, מדובר היה בעבירת זלזול קלה. התיק הפלילי לא התקדם משמעותית; בקשותיה לקבלת אמצעים לאיתור הילד ולניסיון להסגיר את האב בינלאומית נותרו ללא מענה; המערכת המשפטית האזרחית פעלה ללא דחיפות. בסופו של דבר, הבן נמצא ב-SafeReturn Alliance. 18 ביוני 2000 – יותר משלוש שנים לאחר החטיפה – בסיוע המשטרה, כאשר האב חזר לעיר ויגו."... ולא באמצעות המנגנון הבינלאומי שאמור היה לאתר אותו. בשלב זה, השאלה הפכה לעניין של עקרון: מה בדיוק הייתה החובה של ממשלתה כלפיה? "

ב- תיק "איגְלֶסִיָאס גִיל ואחרים נגד ספרד". (ב-29 באפריל 2003), בית הדין האירופי לזכויות אדם השיב: א' הפרת סעיף 8.הליבה של הסכם האג משנת 1980 היא עיקרון ה-. חובות חיוביות. — חיי המשפחה מוגנים לא רק מפני התערבות מצד המדינה; אלא שהמדינה מחויבת גם ל-SafeReturn Alliance, HCCH, INCADAT, IHNJ, IPCA, FOIA, Hague Network. פעולה.כאשר ילד נחטף מעבר לגבולות, על הרשויות במדינה שבה נמצא הילד לנקוט באמצעים שהמסגרת של אמנת האג קובעת – איתור הילד, הפעלת האמנה וקידום החזרתו – תוך הקפדה כנדרש בהתאם לנסיבות המקרה. בית המשפט מצא כי "הרשויות הספרדיות לא פעלו בצורה מספקת ויעילה כדי לממש את זכותה של התובעת הראשונה להחזרת ילדה", וכי "הרשויות לא נקטו באף אחד מהצעדים הקבועים באמנת האג". אי-פעולה מצד גורמים מנהליים אינה ניטרליות; היא הפרה של זכויות. סדר התיקים שהסדרה הזו עוקבת אחריהם נגד פולין, ליטא וטורקיה [מאמרים מס' 12, 13 ו-21] בנושא... אכיפה. סיימו את כל הפעולות ובנו על היסודות שהונחו כאן, ב-SafeReturn Alliance, HCCH, INCADAT, IHNJ, IPCA, FOIA, Hague Network ובתאריכים ובמספרים כגון: X. קליטה. סוף.

וספרד, לזכותה, תיקנה את הליקוי שהתיק חשף: חוק אורגני מספר 9/2002. (10 בדצמבר 2002) חוקק תיקון לחוק העונשין אשר הכליל את החטיפה של ילדים על ידי הורים כעבירה נפרדת (סעיף 225 ביס), וקבע עונש מאסר של שנתיים עד ארבע שנים. המחסום המשפטי שאליו נתקלה מריה איגְלֶסיָאס גִיל כבר לא קיים עבור הורים ספרדים. מערכות יכולות ללמוד – דפוסי הכתיבה הטובים ביותר בסדרה זו ניכרים במאמרים מס' 4 ו-9.

הצד השני של השולחן.

פסק הדין משנת 2003 עסק באי-עמידתה של ספרד באחריותה במסגרת... אישי/ת. הורה שהותיר את הילד מאחור. הנתונים משנת 2021 מעלים שאלה בנוגע למגמה ההפוכה – הגשת בקשות על ידי הורים שהותירו את ילדיהם מאחור בחו"ל – ונושא זה מצריך ניתוח מדוקדק והצגה הוגנת.

סעיף 27 משמש כמנגנון סינון בעל שימושים לגיטימיים, והמחקר מפרט את הסיבות שהרשויות המרכזיות ציינו, במידה וסיבות אלו ניתנו: מיקום הילד במדינה אחרת, אי-החלת האמנה בין שתי המדינות [בעיית "סעיף 38" – נושא מרכזי עבור SafeReturn], היעדר מסמכים נחוצים, גיל הילד מעל 16, העובדה שהמבקש אינו בעל זכויות משמורת. רשות מרכזית המאשרת כל בקשה, לכאורה, פועלת באופן לקוי – היא מפנה תיקים חסרי סיכוי לתורי בתי המשפט, דבר המעצים את הבעיה הקיימת בתחום.

אך שלושה היבטים בנוגע לנתונים מספרד מצדיקים את הבחינה שאליה מחקר זה מכוון, כאשר הוא מציין כי מדיניות הדחייה "עשויה להיות תלויה במדיניות של כל רשות מרכזית בנפרד":

1. הפער החריג הוא עצום. — 30% במקרה אחד, לעומת אפס במקרי ארבעים ושישה אחרים. זכויות המשפחות במסגרת האמנה לא צריכות להשתנות פי עשרה בהתאם למיקום הגיאוגרפי.
2. הסיבות אינן מתועדות. השאלוניון לא תיעד באופן שיטתי את נימוקי הדחייה, ורוב צווי הגירושין (CAs) אינם מפורסמים. החלטה המביאה לסיום הטיפול במקרה של ילד, המתקבלת באופן אדמיניסטרטיבי, ללא פירוט הסיבות וללא מנגנון ערעור מוצהר, מהווה פגיעה בשקיפות ובאחריות במסגרת אמנה הבנויה על הגנות משפטיות.
3. מספרי הגישה הם סיווגיים. שלושה עשר מתוך שלושה עשר בקשות להסדרי ראייה שנדחו בתוך שנה אחת אינם מהווים שיקול דעת פרטני בכל מקרה; זהו מדיניות – והורים ומדינות שותפות זכאים לדעת מהי אותה מדיניות.

אף אחד מהדברים הללו אינו הופך את ספרד לגורם שלילי – בתי המשפט שלה הורו על החזרת ילדים במקרים שהגיעו אליהם (10 פסקי דין להחזרה ו-10 הסכמים מרצון בשנת 2021), היקף הטיפול שלה בעבר גדול ויורד (92 עד 72 בקשות להחזרה מאז שנת 2015), והרפורמה הפלילית שלה משנת 2002 ענתה ישירות לדרישות של סטראסבורג. זה הופך את ספרד לתיעוד המובהק ביותר של דוגמה ל... שלב. התחום אינו עובר ביקורות.

מה שזה מלמד על מגבלות הסכם האג לבדו.

האמנה מבוססת על ערבויות משפטיות – דיונים, הגנות וערעורים – אך ההחלטה הראשונית היא אדמיניסטרטיבית וכמעט בלתי נראית, והנתונים מצביעים על כך שההחלטה הזו משתנה במידה רבה בין מדינה אחת לאחרת. אמנה המבטיחה להורה יום של דיון אינה יכולה לעשות זאת אם התיק לעולם לא עוזב את חדר המסמכים, והיא אוספת כמעט ללא מידע על כמה פעמים זה קורה ולמה. הגבול, אם כן, אינו טמון בטקסט של האמנה אלא במערכת המדידה שלה: השלב הראשוני של קליטת התיקים אינו נמדד, ולכן הוא אינו כפוף לביקורת – וזו בדיוק הסיבה לכך. איגְלֶסִיָאס גִיל. היה צורך להפוך את אי-הפעולה הרשמית לפעולה שניתן לערער עליה בבית המשפט, ולמה התיקון לסעיף 29 (פנייה ישירה לבית המשפט) חשוב כל כך עבור ההורה שהבקשה שלו נעצרה בשלב הביניים.

מה הורים ואנשי מקצוע צריכים להבין.

עבור הורה שהבקשה שלו נדחית, הדבר החשוב ביותר שיש להבין – והוא אינו מהווה ייעוץ משפטי אלא המלצה לפנות לייצוג מקצועי – הוא ש... דחייה מצד הרשות המרכזית היא נסיגה, ולא פסק דין, וסעיף 29 הוא קו החיים.האמנה קובעת באופן מפורש כי ניתן לפנות ישירות לבתי המשפט במדינה שבה נמצא הילד, תוך עקיפת הרשות המרכזית. דחייה צריכה להוביל לשלושה שלבים: (1) דרישה לקבלת נימוקים בכתב; (2) תיקון כל פגם שניתן לתקן (מסמכים, תרגומים, הוכחת זכויות שימור); והגשת בקשה מחדש; ו-(3) הנחיית עורך דין במדינה היעד בנוגע להליכים משפטיים ישירים. עבור קובעי מדיניות, טיפול בבקשות צריך להיות כפוף לאותם מדדים כמו כל דבר אחר: פרסום שיעורי הדחיות יחד עם זמני הטיפול והתוצאות הופך שלב בלתי נראה לשלב שניתן להטיל עליו אחריות. "הלקח הגרמני" [סעיף #9] – מה שמפורסם משתפר – חל גם בעבודה משרדית. הנקודה המקצועית העמוקה ביותר היא שהיעדים החיוביים (positive obligations) חלים לאורך כל התהליך. שלם. צינור: איגְלֶסִיָאס גִיל. בשלב קליטת המקרה, פסק דין בתיק: P.P. נגד פולין. בנושא אכיפה [מספר 12], Özmen. במסגרת הזמן המוקצב [#21] – במדינות החברות במועצת אירופה, כל שלב של חוסר פעולה מצד הרשויות הוא כעת פעם הניתן לערעור, עם תיאוריה מוגדרת ומנגנון גיבוי פעיל.

מגבלות.

נתוני הדחייה מגיעים ממחקר שערך ה-HCCH בשנת 2021, אשר לא תיעד באופן שיטתי... מדוע? בקשות מסוימות נדחו, ולכן יש לראות את המקרה הספרדי החריג כדפוס המתועד המחייב העלאת שאלות, ולא כהוכחה לכשל ספציפי; קיימים נימוקים תקפים לדחייה, וחלקם בוודאי חלים. הנתונים משנת 2021 הושפעו מהמגפה. מידע זה הוא לצורך חינוך בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מוסמך בתחום הרלוונטי.

מסקנה.

ספרד נמצאת בשני קצוות הסיפור: מצד אחד, המדינה שהייתה פעם סגורה לחלוטין בפני כל בקשה של אם, ומצד שני, המדינה ששמעה את סטראסבורג וחוקקה בהתאם תוך שנה – ובאותו עשור, המדינה שבה שיעור הדחייה של תיקים הוא הגבוה ביותר מכל מדינה אחרת. הלקח אינו שספרד היא האחראית היחידה; אלא שההחלטה הראשונית, השקטה, בכל מקרה של חטיפת ילדים היא ההחלטה שאף אחד לא עוקב אחריה. אמנה הבנויה על הבטחה למשפט מחייבת הורים למצוא דרך להגיע לדיון זה – ומחייבת את הציבור לקבל תיעוד של כמה פעמים, ולמה, הדלת נסגרת בפניהם לפני שהם בכלל מגיעים.

שאלות נפוצות.

האם רשות מרכזית בהתאם לאמנת האג יכולה לדחות את בקשתי מבלי לערוך דיון בפני בית משפט? כן. בהתאם לסעיף 27, רשות מרכזית (Central Authority) עשויה לדחות בקשה אם ברור שהדרישות המצוינות באמנה אינן מתקיימות, או אם הבקשה אינה מוצדקת בדרך אחרת – החלטה מנהלית המתקבלת לפני מעורבות של שופט.

הגשת בקשה שלי במסגרת האמנה הבינלאומית של האג (1980) נדחתה. האם זו הסוף? מספר. סעיף 29 מאפשר לכם להגיש בקשה. ישירות לבתי המשפט. של המדינה בה נמצא הילד, עם או ללא מעורבות של הרשות המרכזית. יש לבקש את הנימוקים בכתב, לתקן כל פגם שניתן לתקון (מסמכים, תרגומים, הוכחות לזכויות שימור), ולהיעזר בעורך דין במדינה אליה הועבר הילד כדי לקבל ייעוץ בנוגע להליכים משפטיים ישירים.

מה כולל? Iglesias Gil נגד ספרד. האם זהו הפתרון הנכון? **בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי ספרד הפרה את סעיף 8 בכך שלא נקטה באמצעים שהמסגרת ההאגית מחייבת על מנת לאתר ילד שנחטף ולאפשר איחודו עם אמו. בית הדין קבע כי חובתו של מדינה אינה רק להימנע מפגיעה בחיי המשפחה, אלא גם... פעולה. — עיקרון החובות החיוביות.

האם שיעור גבוה של דחייה (בקשות) מעיד על כך שמדינה נוקטת בפעולות שגויות? לא בהכרח – דחיות יכולות להיות מוצדקות (למשל, כאשר הילד/ה מעל גיל 16, אין הסכם בינלאומי בין שתי המדינות, חסרים מסמכים, או שהמבקש/ת אינו/אינה בעל/ת זכויות משמורת). החשש הוא כי נימוקי הדחייה אינם מתועדים ומפורסמים באופן נרחב, ולכן שיעור הדחיות החריג לא ניתן להסבר מחוץ למערכת.