התיק שגרם לבית המשפט הגבוה ביותר באירופה לפעול: המקרה של רינאו, "שעון הכפול" בן השישה שבועות, והפוליטיקה של החזרת ילדים.

תקציר מנהלים

הטקסט חסר. אנא ספק את הטקסט שברצונך לתרגם. רינאו התיק הזה הוא סיפור מפתח בנושא חטיפת ילדים באיחוד האירופי, והוא מדגים שתי אמיתות בו זמנית. בשנת 2008, בית הדין לצדק של האיחוד האירופי – אשר פסיקותיו דרשו אז שנים – המציא ויישם לראשונה הליך דחוף לצורך קביעת גורלו של ילד בתוך כארבעה שבועות, והוכיח כי בתי משפט יכולים לפעול בקצב המתאים לילד כאשר הם בוחרים לעשות זאת. עם זאת, בית הדין האירופי לזכויות אדם, בפסיקתו מ-2020, קבע כי מוסדות ליטא עצמה התערבו שלא כראוי בתיק והאטו אותו, כך שמימוש מלא של זכויות המשפחה הגיע רק שנים עשר לאחר האירועים. התיק מדגים את מערכת האכיפה "המשופרת" של האיחוד האירופי – לוח הזמנים המחמיר יותר של תקנה בבריסל ותעודת החזרה שאותה ניתן לאכוף – כאשר היא פועלת בצורה הטובה ביותר, אך גם כשהיא נכשלת כאשר שיקולים פוליטיים לאומיים משפיעים על עבודת בתי המשפט. מאמר זה הוא לצורך חינוך בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.

מבוא

באביב שנת 2008, בית הדין לצדק של האיחוד האירופי – מוסד אשר פסיקותיו המקדמיות דרשו, בממוצע, כשנתיים – המציא נוהל חדש, יישם אותו לראשונה, וניתן פסק דין מלא תוך כ-שבעה שבועות. זאת ועוד, הסיבה לכך הייתה אחת: ילדה צעירה עמדה במרכז קיפאון משפטי בין ליטא לגרמניה, וכל חודש של בחינה שיפוטית היווה חודש מחייה.

הטקסט חסר. אנא ספק את הטקסט שברצונך לתרגם. רינאו התיק הזה הוא סיפור מפתח בנושא חטיפת ילדים באיחוד האירופי. הוא כולל, במסגרת של משפחה אחת, את הטוב ביותר במערכת האירופאית – בית משפט ששינה את עצמו כדי להתאים לקצב של הילד – ואת הגרוע ביותר: מוסדות לאומיים המפעילים לחץ על התהליך, אכיפה המתפרקת לעימותים, ובסופו של דבר, התמודדות עם הפרות זכויות האדם שהגיעה. שנים עשר שנים. לאחר שהילד חזר לביתו. עבור כל מדינה השוקלת את היתרונות של מערכת האמנה הבינלאומית להגנת ילדים (האג) "משופרת", זהו המקרה שיש לבחון לעומק.

רקע משפטי: החזרה, ולא משמורת – והשכבה הנוספת של האיחוד האירופי.

פקודת החזרה על פי אמנת האג אינה מכריעה בנושא משמורת. בין מדינות האיחוד האירופי, שכבה נוספת מצטרפת לאמנה מ-1980: התקנה של בריסל (Brussels IIa בתקופה הרלוונטית; Brussels IIb כיום). שני היבטים חשובים כאן. ראשית, לוח זמנים מחמיר יותר, הכולל שתי תקופות של שישה שבועות כל אחת, להחלטות בערכאות הראשונה והפנייה. שנית – וזהו היבט מרכזי בתיק זה – ... תעודת אישור לפי סעיף 42."בהתאם למקרה שבו בית משפט במקום מגורי הילד..." בית לאחר שמיעת כל הצדדים, המדינה מנפיקה פסק דין מחייב להחזרת הילד, ומדינה חברה אחרת באמנה חייבת לאכוף אותו, ובתי המשפט שלה אינם רשאים לחדש את הדיון בנושאים מהותיים. רינאוהשופט הגרמני פסק בנוגע למשמורת, והעניק את המשמרת לאב (החלטה בעניין משמורת). ו- הונפקה תעודת החזרה לפי סעיף 42 (כלי להחזרה/אכיפה) – שתי פונקציות נפרדות שהמקרה ממחיש בצורה מועילה.

מה קרה?

האם, אזרחית ליטאית, והאב, אזרח גרמניה, התגוררו בגרמניה, שם נולדה בתם בינואר 2005. הנישואין הסתיימו. ביולי 2006, האב הסכים לכך שהאם תוכל לקחת את הילדה – אז כבת שמונה עשרה חודשים – לליטא לצורך... חופשה בת שבועיים.הם לא חזרו. זהו המצב הנפוץ ביותר בתחום: לא בריחה באמצע הלילה, אלא חופשה שהפכה לשקטת נצח – החזקה בלתי חוקית. (בהשוואה לסעיף מס' 17).

שתי מערכות משפטיות הובילו בשעתו לשנים של סתירות. בית משפט ליטאי דחה בתחילה את בקשת האב להחזרת הילד לפי אמנת האג, תוך ציטוט החריגים המפורטים באמנה. בית משפט גרמני (Amtsgericht Oranienburg) הכיר בהליך הגירושין, העניק את המשמורת לאב, והורה על החזרת הילד – וצירף לכך מסמך מיוחד של האיחוד האירופי: תעודה לפי סעיף 42 בתקנה השנייה של בריסל (Brussels IIa Regulation). תעודה זו היא הבסיס למערכת המחוזקת של האיחוד האירופי: לאחר שנחתמה כראוי על ידי מדינת המוצא, עליה להיות מיושמת, ואין לאפשר התנגדות נוספת להכרה בה.

בית המשפט העליון של ליטא, אשר התמודד עם סתירה בין פסקי דין של בתי משפט מקומיים לבין תעודה שהוצאה על ידי גרמניה, הפנה את השאלה לבית הדין לצדק של האיחוד האירופי (CJEU) במאי 2008 – וביקש טיפול דחוף. בית הדין לצדק של האיחוד האירופי הפעיל, בפעם הראשונה בתולדותיו, את... הליך דחוף של החלטה מקדמית (Preliminary Protective Ruling Procedure).המסמך נועד במיוחד למקרים בהם חיי ילדים תלויים בשאלות משפטיות. 11 ביולי 2008. – שבועות, ולא שנים, לאחר הפנייה – כך קבע בית המשפט: תעודת סעיף 42 היא עצמאית וניתנת לאכיפה; ברגע שהונפקה באופן חוקי, בתי המשפט של המדינה שאחראית על האכיפה אינם רשאים לבקר אותה. הילד היה אמור לחזור לביתו בהתאם לפסיקת בית המשפט הגרמני.

אף על פי כן, התיק לא הסתיים בצורה חד משמעית. אכיפת ההחלטה בסתיו 2008 נתקלה בהתנגדויות ובעיכובים, ולבסוף, באוקטובר 2008, הילד הועבר והוחזר לגרמניה – כעשרים ושבעה חודשים לאחר תחילת החופשה בת שבועיים.

הפסיקה השנייה – שתים עשרה שנים לאחר מכן.

מה שהציבור האירופי לא הבין במלואו בשנת 2008, תועד על ידי בית הדין האירופי לזכויות אדם בשנת 2020. האב והבת הגישו תלונה בנוגע לאופן שבו ליטא טיפלה בתיק, וביום... 14 בינואר 2020. - הילד היה אז בן חמש עשרה - בית המשפט האירופי לזכויות אדם (Strasbourg) פסק את גזר דינו: ליטא הפרה את סעיף 8.

ממצאים אלה בפסק הדין ראויים לקריאה מעמיקה, מכיוון שהם מצביעים על סוג של כשל שסדרת ההנחיות הזו עדיין לא התמודדה איתו באופן ישיר: התערבות פוליטית.התיק הפך לנושא בעל חשיבות לאומית בליטא, וזכה לסיקור תקשורתי נרחב. בית הדין האירופי לזכויות אדם (ECtHR) קבע כי הרשות המחוקקת והרשות המנהלית ניסו להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות לטובת האם, למרות פסיקות סופיות של בית המשפט – באמצעות מעורבות פרלמנטרית, פתיחה מחודשת של הליכים משפטיים וצעדים פרוצדורליים שעיכבו את אכיפת הפסיקה. בנוסף, העיכובים שנמדדו בהתאם לדחיפות הנדרשת בתיק, מהווים הפרה של זכויותיהם לחיים משפחתיים הן של האב והן של הבת. ליטא חויבה לשלם פיצויים בסך 30,000 אירו וכיסוי הוצאות בסך 93,230 אירו.

הניחו את שני השעונים זה לצד זה. בית המשפט העליון של האיחוד האירופי: שבעה שבועות.הגנה מלאה על זכויות המשפחה: שנים עשר שנים.שתי הספרות נכונות; שתיהן משקפות את המערכת האירופית.

ניתוח מקרה – מדוע פסק הדין הזה עדיין רלוונטי.

1. **המועד הכפול בן שש השבועות הוא דין תקף, ו- רינאו הצלחתה טמונה ביישום שלה. משטר האיחוד האירופי מחייב בתי משפט במדינות החברות לעמוד ביעדים של שישה שבועות הן בשלב הראשון והן בשלב ערעור, ותומך בפסיקות המורים על החזרת הילד למדינה המקורית באמצעות מנגנון האישורים. בשנת 2021, תיקים במסגרת תקנות האיחוד האירופי הראו תוצאות מעט טובות יותר בהשוואה לנתונים הגלובליים (שיעורי החזרה של 43% לעומת 40%). המנגנון הזה עובד – כאשר מוסדות לאומיים מאפשרים זאת.
2. מערכת ה-PPU (Procedure for Protection of Unlawfully Removed Children) שינתה את התרבות המשפטית באירופה. מאז רינאובמקרים דחופים הכוללים ילדים, פסיקות נידונות בדרך כלל תוך שבועות. הלקח חורג מהאיחוד האירופי: בתי משפט יכולים לפעול בקצב של הילד כאשר הם קובעים שהקצב של הילד הוא הקריטריון. מחזור הטיפול המלא בן 83 הימים בישראל (סעיף מס' 10) והבתי המשפט המהירים בגרמניה (סעיף מס' 9) מוכיחים זאת ברמה הלאומית; הפרוצדורה המואצת (PPU) מוכיחה זאת ברמת ערעור גבוהה. כל הצהרה "איננו יכולים לפעול מהר יותר" בתחום זה היא בחירה מדינית המסתתרת מאחורי גלימה של שופט.
3. התערבות פוליטית מהווה גורם סיכון לחטיפה – ויש לציין זאת. רינאו מדובר במקרה נדיר שבו בית משפט לזכויות אדם תיעד מה שמשפטנים יודעים ביניהם: עניינים חוצי גבולות בולטים מעוררים אמפתיה לאומית כלפי "ההורה שלנו", ואמפתיה זו עלולה לחלחל למוסדות. התשובה של עיקרון שלטון החוק היא מבנית – בתי משפט צריכים להיות מבודדים מקמפיינים, והאכיפה אינה יכולה להתבסס על מה שמתפרסם בעיתונים. מדדי האחריות של ארגון זה נועדו במכוון להיות חסרי הטיה לאומית בדיוק מסיבה זו: השעון אינו מתחשב באזרחות של ההורה הלוקח את הילד.
4. הביטוי "חופשה שלא מסתיימת" הוא פתיחה נפוצה בתחום זה. ללא פריצה בכוח, ללא דרמה בתחילת הדרך – הסכמה לנסיעה, ולאחר מכן שתיקה. ההנחיות למניעת מצבים כאלה הן ברורות: הסכמי נסיעה בכתב, מתאריך ומסומנים; כרטיסי טיסה חזרה; עדכונים קבועים בהתאם להסכם; ונקיטת צעדים משפטיים מיידית ביום שבו מועד החזרה המוסכם חלף, מכיוון שמועד תחילת תקופת הזמן המותרת להחזרת הילד (סעיף 12) מתחיל לרוץ כנגד ההורה שנשאר מאחור מרגע זה.

מה שזה מלמד על הגבולות – ועל היקף התחולה – של אמנת האג משנת 1980.

רינאו הטקסט מדגים הן מה שמערכת הסכמים מחוזקת יכולה להשיג, והן מה שהיא אינה יכולה להבטיח בעצמה. תעודת סעיף 42 של האיחוד האירופי והפרוטוקול ליישום (PPU) סיפקו תשובה מהירה וסמכותית – הוכחה לכך ששאפתנות המועדים הקבועים בהסכם ניתנת למימוש ברמה הגבוהה ביותר. עם זאת, אף תקנה לא יכולה למנוע מבית מחוקק ומגוף מנהלי ממלכתי להתערב בתהליך, או להבטיח אכיפה יעילה. המגבלה החושפת אינה משפטית, אלא מוסדית: הסכם תלוי בבתי משפט ופקידים הנטולי לחץ פוליטי, ובאכיפה המתבצעת באופן טבעי. כאשר תנאים אלו מתקיימים, המועד של שבעה שבועות הוא הקובע; כאשר הם אינם מתקיימים, המועד של שתים עשרה שנים הוא הרלוונטי.

מה הורים ואנשי מקצוע צריכים להבין.

להורים: הסכמה בתקופה של שבועיים אינה שווה להסכמה לתקופה של שני חודשים – יש לתעד באופן ברור את הגבולות, ולפעול בתוך ימים ולא חודשים כאשר גבולות אלו נחצים. לעורכי דין העוסקים במקרים באיחוד האירופי: תעודת סעיף 42 וכללי השישה שבועות המופיעים בתקנה הם כלים משמעותיים – יש להזכיר אותם בשמם, ולדעת כי האיחוד האירופי מציע פתרונות חוצבי-זהב (הפניות לבית המשפט לצדק, הליכי הפרה מצד הנציבות) שאינם זמינים במקומות אחרים. למקבלי החלטות: יש להקצות משאבים לבית משפט מהיר, להגן על פקידי האכיפה, ולהרחיק מוסדות פוליטיים מתיקים המתנהלים. כל המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי; הוא מפה המצביעה על נקודות המפתח.

מגבלות.

זהו ניתוח מקרה המתמקד בשני פסקי דין פורצי דרך באירופה, ואינו מהווה סקירה מלאה של חוק הדיון המשפטי האירופי, אשר מאז עבר מ-"Brussels IIa" ל-"Brussels IIb". היסטוריית האכיפה מסוכמת על סמך מידע זמין לציבור. הממצאים הנוגעים להתערבות פוליטית הם של בית הדין האירופי לזכויות אדם עצמו. הנתונים הסטטיסטיים מבוססים על המחקר HCCH.

מסקנה.

מערכת הדין האירופית הובילה בסופו של דבר לצדק, להחזרת ילד וליצירת תקדים המגן על אלפים – אך במחיר של שנים שהמשפחה לא הייתה אמורה לשלם. רינאו הדוגמה הזו היא הוכחה לכך שבית משפט יכול לתפקד כאשר הדרישות של טובת הילד מחייבות זאת, והיא מהווה אזהרה: מהירות בפעולה ברמות הגבוהות אינה משמעותית אם הפוליטיקה והאכיפה נכשלות ברמות הנמוכות. המטרה, בכל מקום, היא שה"שעון" של שנת 2008 – ולא זה של שנת 2020 – יהיה הסיפור השלם.

שאלות נפוצות.

מהו תעודת סעיף 42? בהתאם לתקנה של האיחוד האירופי (EU) המכונה "התקנה של בריסל", בית משפט במדינת המוצא של הילד רשאי להוציא תעודה כחלק מהפסיקה הנוגעת להחזרת הילד. לאחר שהתעודה הוצאה בהתאם לחוק, על המדינה החברה באיחוד האירופי השנייה לאכוף אותה, ואין באפשרותה לבחון מחדש את העובדות והסוגיות הבסיסיות – זוהי הגרסה ה"מחוזקת" של מנגנון ההחזרה לפי אמנת האג.

מה היה חדש בפרוצדורה של בית הדין לצדק של האיחוד האירופי (CJEU) בתיק Rinau? היה זה השימוש הראשון בהליך ה"חוות דעת ראשונית דחופה" (PPU), שנועד למקרים בהם מצבו של ילד אינו יכול להמתין ללוח הזמנים הרגיל שנפרש על פני מספר שנים. בית המשפט הוציא את פסיקתו בתוך כארבעה-עשר יום.

מה הייתה המסקנה של בית הדין האירופי לזכויות אדם בשנת 2020? ליטא הפרה את זכויות המשפחה לפי סעיף 8, בין היתר, מכיוון שהמחוקק והממשלה שלה ניסו באופן לא תקין להשפיע על ההליך המשפטי ולעכב את אכיפת הפסיקות, למרות פסיקות סופיות של בית המשפט. ליטא חויבה לשלם פיצויים ועלויות.

האם צו החזר לפי אמנת האג/בריסל קובע משמורת? לא. ההחלטה קובעת את חזרתו של הילד למדינת המוצא שלו. רינאובהתאם לכך, בית המשפט הגרמני העניק משמורת באופן נפרד; תעודת סעיף 42 התייחסה להחזרה ולמימוש ההחלטה בעניין זה, ולא לשאלה מי צריך לטפל בילד.