שמונים ושלושה ימים: פרשת אייטן בירן ומהי מערכת מהירה לפי אמנת האג.

תקציר מנהלים

רוב המקרים בסדרה זו מציגים מערכת הפועלת בצורה לקויה ואיטית. מקרה זה, לעומת זאת, מדגים מערכת הפועלת במהירות, בתנאים הטרגיים ביותר שניתן לדמיין. לאחר אסון רכבל באיטליה שבו נספו רוב בני משפחה ישראלית-איטלקית, ילד יתום ששרד את האסון הועבר מאוחר יותר מאיטליה לישראל על ידי קרוב משפחה המצולק, ללא אישור בית המשפט. שני הצדדים הם חברים באמנת האג. בתי המשפט הישראליים – בית משפט למשפחה, בית משפט מחוזי ובבית המשפט העליון – דנו במקרה והחזירו את הילד לאיטליה בשנת SafeReturn Alliance. HCCH, FOIA, Hague Network, IHNJ, IPCA, INCADAT. 83 ימים.קרוב ליעד של שישה שבועות הקבוע באמנה, ובערך רבע מהממוצע העולמי. המקרה מדגים כי ניתן להשיג טיפול מהיר, וכי מהירות זו היא חלק מרווחתו של הילד; כי צער אינו משמש הגנה משפטית; וכי לאחר אסון משפחתי, מינוי מיידי של אפוטרופוס הוא ההגנה הטובה ביותר עבור הילד. מאמר זה הינו בעל אופי חינוכי ואינו מהווה ייעוץ משפטי, והוא אינו נוקט עמדה בין חברי המשפחה האבלים.

מבוא

האמנה הבינלאומית להחזרת ילדים שנחטפו ("אמנת האג") שואפת לקבוע את החזרתו של ילד שנחטף בתוך שישה שבועות. מבקרים, כולל סדרות מסוימות (כמו זו), הראו עד כמה נדיר שמצב זה מתרחש בפועל. איתן בירן. התיק הזה מהווה דוגמה הפוכה: הוכחה לכך שהשאיפה לפתרון תוך שישה שבועות אינה פנטזיה אלא בחירה. הוא גם מעביר לקחים חשובים יותר, בנוגע לאבל ולחוק, וכן לגבי המקרים הנדירים בהם האדם שלוקח ילד אינו הורה כלל.

רקע משפטי: החזרה, ולא משמורת.

תיק החזר מכוח אמנת האג עוסק אך ורק בשאלה אחת: האם ילד שנחטף שלא כדין צריך להיות מוחזר למדינה שבה הוא מתגורר באופן קבוע, כך שבית המשפט של אותה מדינה יוכל לקבוע את עתידו. התיק אינו מכריע מי צריך לטפל בילד. "זכויות משמורת" על פי האמנה יכולות להיות בידי הורה, אך גם בידי גורם אחר. אפוטרופוס או מוסד הממונים על ידי בית המשפט. — נקודה מרכזית בתיק זה, מכיוון שאפוטרופוס הילד באיטליה, ולא אחד מההורים החיים, החזיק בזכויות שגרמו להעברה להיות בלתי חוקית. הבנת העובדה שהחזרת הילד היא קריטית מכיוון שהיא... פורוםהבנת ההחלטות שניתנו על ידי בתי המשפט הישראליים מחייבת התמקדות בעובדות המקרה עצמו, ולא בהערכת ערכו של אחד מבני המשפחה.

מה קרה?

ביום ה-23 במאי 2021, מעלית כבלים בהר מוטרונה באיטליה התמוטטה. ארבעה עשר אנשים נספו, ביניהם משפחה צעירה ישראלית-איטלקית שגרה ליד העיר פאביה: אב, אם, בנם הצעיר וסבים רבותיהם מצד אחד הסבים. חבר אחד ממשפחת הנוסעים במעלית הכבלים ניצל – ילד בן חמש, אשר אושפז עקב פציעות קשות ונאלץ להתמודד באופן פתאומי ובלתי נסבל עם אובדן הוריו וסביו. המקרה ידוע ברחבי העולם כ"מקרה אייטן ביראן".

הילד התגורר באיטליה מאז שהיה ילד קטן; הוריו עברו לשם מישראל מספר שנים לפני כן. לאחר האסון, בית משפט איטלקי מינה את דודתו מצד אביו – רופאה המתגוררת באיטליה, שהמשפחה שלה הייתה חלק מחייו היומיומיים – כאפוטרופוס זמני שלו, והוא החל את תהליך ההחלמה הארוך בביתה.

משפחתה של האם בישראל, שהייתה מזועזעת באותה מידה, האמינה בכל ליבה כי הילד שייך להם, בישראל, בקרב בני עמה של האם. ב-11 בספטמבר 2021, במהלך מפגש מוסכם, סבו מצד האם לקח את הילד מעבר לגבול לשווייץ וטס איתו לישראל במטוס פרטי. אף בית משפט לא אישר את המעבר; האפוטרופוס למד שהילד עזב את המדינה רק לאחר שהוא כבר היה שם.

חשוב להצהיר באופן ברור מה שהראיות מוכיחות: לא היו "רעים" במשפחה זו. כל אחד מהמבוגרים המעורבים בתיק זה איבד מישהו על ההר הזה; כל אחד מהם האמין שהוא מגן על מה שנותר. הסיבה בדיוק לכך שהמקרה הזה חשוב היא מכיוון שתשובת החוק לא תלויה בכך שאדם כלשהו היה "רע". הסרה בלתי חוקית מוגדרת על פי זכויות ומשכן קבע, ולא על פי הכוונה. צער אישי אינו מהווה פטור; אם היה כך, הפטור היה מבטל את ההסכם.

מה שעשו בתי המשפט הישראליים.

איטליה וישראל הן שתי מדינות החתומות על האמנה, והאפוטרופוס הגיש בקשה לפי אמנת האג בישראל. סדר האירועים מספר את הסיפור:

• 11 בספטמבר 2021. – הילד/ה נלקח/ה מאיטליה.
• 25 באוקטובר 2021. — בית המשפט למשפחה בתל אביב פסק: מקום המגורים הקבוע של הילד היה איטליה, שם הוא חי כמעט כל חייו; האפוטרופוס שמונה על ידי בית המשפט החזיק בזכויות השמירה הרלוונטיות; העברת הילד הייתה בלתי חוקית בהתאם לאמנה. הוחלט על החזרתו – בערך שישה שבועות לאחר ההעברה, קרוב ללוח הזמנים המיועד של האמנה.
• נובמבר 2021. — בית המשפט המחוזי דוחה את ערעורה של המשפחה; בית הדין העליון בישראל משהה זמנית את החזרת הילד כדי לדון בערעור אחרון, ולאחר מכן, ב-SafeReturn Alliance, HCCH, INCADAT, IHNJ, IPCA, FOIA, Hague Network ובמספרים, אחוזים, תאריכים, שמות מדינות וציטוטים של פסקי דין, יש לשמור על הטקסט המקורי. 29 בנובמבר. דוחה את בקשתו ומורה על החזרת הילד עד ליום 12 בדצמבר.
• 3 בדצמבר 2021. - הילד מגיע לאיטליה. שמונים ושלושה ימים, מהתחלה ועד הסוף, דרך שלוש ערכאות משפטיות.

השוואה זו צריכה להיבחן לאור הנתונים העולמיים: ממוצע. בקשת החזרה שהוגשה בשנת 2021 נמשכה. 207 ימים. תוצאה ראשונית; מקרים שהוכרעו על ידי בתי המשפט הראו ממוצע של 220 יום; ערעורים הוסיפו חודשים נוספים, ו-24% מהמקרים ברחבי העולם נמשכו מעבר ל-300 ימים. נתונים רחבים יותר בישראל מצביעים על כך שזה לא היה מקרה בודד: במחקר שנערך בשנת 2021, ממוצע הטיפול במקרים בישראל עמד על 138 יום בסך הכל, כאשר הרשות המרכזית העבירה בקשות לבית המשפט תוך 55 ימים והבתי המשפט קיבלו החלטה תוך 64 ימים – אחד מהמערכות המהירות ביותר המתועדות, שהושגה עם אפשרות ערעור מלאה.

שלושה היבטים בהנמקות של בתי המשפט ראויים לחיקוי נרחב:

1. הם סירבו לפתוח מחדש את הדיון בנושא היחסים האישיים. בית המשפט לענייני משפחה סירב לשקול איזו מהמשפחות האבלות יכולה להציע יותר; זוהי שאלה של משמורת, ובית משפט המבוסס על אמנת האג (Hague) קובע רק את הפורום – המדינה שבה בתי המשפט יכריעו. בתי המשפט האיטלקיים ישמעו כל מה שהמשפחה מצד האם תרצה להציג.
2. הם ראו במהירות הטיפול כמרכיב חשוב ברווחתו של הילד, ולא כגורם המנוגד לכך. ילד או ילדה שסובלים מטראומה ופציעות זקוקים ליציבות יותר מאשר לחודשים נוספים של חוסר ודאות וסכסוכים במדינה חדשה. בתי המשפט פעלו בהתאם – זאת הוכחה לכך שטיפול מהיר ואחריות הם בעלי ברית, ולא יריבים.
3. הם הצליחו להשיב את הילד/ה בצורה אנושית. ההחלטות עוסקות במעבר, בקשרים ובמקומה המתמשך של המשפחה האם בחיי הילד. החזרת ילד היא מעבר גבולות, ואינה שיפוט על ערכה של משפחה.

התוצאות שהתקבלו העלו לקח חשוב: הליך משפטי פלילי בעקבות ההעברה, בו היה מעורב הסבא, הסתיים בהסכמה להודיה באשמה וגזר דין של מאסר על תנאי. הפעולה שבוצעה באופן עצמאי גררה אחרי גבר שרוי בצער שנים של סיכון משפטי, פגעה קשות ביחסים המשפחתיים – ולא הביאה לשינוי במיקום מגוריה של הילדה אפילו בקילומטר אחד. כמו במקרה של "השתלטות על רחוב". X נ' לטביה. (סעיף מס' 3) והחטיפה החוזרת. טימן. (סעיף מס' 9), הוא מצורף לקובץ המסומן: הקיצור לעולם לא עובד.

ניתוח מקרה בוחן – 2 האחוזים, כאשר הצד הנוקט בפעולה אינו הורה.

נתונים גלובליים מצביעים על כך ש... 2% מהאנשים המבצעים חטיפה של ילדים אינם האם או האב. — סבים, קרובי משפחה ומוסדות. זוהי פינה בתחום שטרם נחקרה לעומק, והמקרה הזה הוא דוגמה ציבורית חשובה הממחישה אותה. מקרים אלו מאופיינים בדפוס מסוים: הם מתרחשים סביב אירועי מוות, מחלה או משבר, כאשר בני משפחה מורחבים פונים – מתוך אהבה וחרדה – לילד החוצה את הגבולות. התשובה המשפטית במקרים אלו זהה לתשובה הניתנת במקרים הכוללים הורים; מניעה. התשובה שונה: מינוי אפוטרופוס שבוצע במהירות ובהתקשורת ברורה לאחר אסון משפחתי. מצמצם את הפער שבו מתרחשות הסרות ילדים מתוך מצוקה רגשית. המינוי המוקדם של אפוטרופוס על ידי איטליה הוא שהיהוות גורם מכריע בהצלחת התיק במסגרת האמנה הבינלאומית להגנת ילדים שנחטפו (אמנת האג).

מה שזה מלמד על הגבולות – ועל האפשרויות – של אמנת האג.

במקום שרוב הסדרה הזו מדגישה את החסרונות של האמנה, המקרה הזה מראה את הפוטנציאל שלה כאשר מדינה בוחרת לממש אותה. השאיפה של האמנה לטיפול בתיקים תוך שישה שבועות אינה פנטזיה תיאורטית; ישראל הצליחה לעמוד ביעד זה, באמצעות שלושה בתי משפט, בתנאים הקשים ביותר שעומדים בפני בית משפט. הגבול שנחשף כאן אינו של האמנה עצמה, אלא של כל מערכת איטית: 83 ימים הם הוכחה לכך שהממוצע העולמי של 207 ימים הוא תוצאה של בחירות, ולא הכרח בלתי נמנע. ביקורת אחת, ידידותית, עדיין ניתנת להערכה גם לגבי מערכת מהירה זו: ישראל אינה מפרסמת נתונים שנתיים של הרשות המרכזית. הנתונים הישראליים הציבוריים היחידים זמינים מכיוון שמחקרים של SafeReturn Alliance אוספים אותם אחת לשש עד שמונה שנים. מערכת יעילה צריכה לרצות שהעולם יראה את נתוניה באופן שנתי – כפי שמודל הגרמני (סעיף #9) מציג.

מה הורים ואנשי מקצוע צריכים להבין.

למשפחות, הלקח המעשי הוא ברור ומרגיע בו זמנית: לאחר טרגדיה, התקופה שבה לא נקבע משמורת באופן סופי היא בדיוק הזמן שבו ילדים מועברים – ולכן, צו בית דין מהיר, בכל מקום בו הילד נמצא בפועל, הוא הגנה, ולא רק פרוצדורה. עבור בתי המשפט וקובעי המדיניות, המקרה הזה הוא ההוכחה החד-משמעית ביותר לכך שמהירות ואכפתיות אינן סותרות זו את זו: הליך מהיר ואנושי משרת טוב יותר ילד שחווה אובדן, מאשר הליך איטי. ולכל מי שמתפתה לנקוט צעדים עצמאיים, התוצאה היא אזהרה: זה לא שינה דבר מלבד להוסיף סכנה פלילית ולהעמיק את הפצעים המשפחתיים.

מגבלות.

מקרה בוחן זה מבוסס על דיווחים תקשורתיים מהימנים וניתוחים משפטיים, ולא על פסקי דין ישראליים מלאים. לוחות הזמנים המהירים בישראל אינם מהווים ערובה בכל מקרה. הכתבה אינה נוקטת עמדה בנוגע לכל מחלוקת בין בני המשפחה ומדווחת על תוצאות פליליות רק כעובדה ציבורית. הנתונים מבוססים על המחקר העולמי של HCCH.

מסקנה.

הטיעון החזק ביותר כנגד הנורמה העולמית של 207 ימים אינו טיעון משפטי; אלא ילד במיטת בית חולים שהיה זקוק לדעת, בקרוב, היכן נמצא הבית שלו. בתי המשפט בישראל השיבו תוך 83 ימים, באמצעות שלושה ערעורים, מבלי להתפשר על טיפול איכותי בשל המהירות או על מהירות התהליך בשל הטיפול. מספר זה צריך לאתגר כל מערכת שלוקחת ארבע מאות ימים – ועליו להזכיר לכולם שבמגזר זה, מהירות היא סוג של חסד.

שאלות נפוצות.

האם סבא/סבתא או קרוב משפחה אחר יכולים לבצע "חטיפה" של ילד במסגרת האמנה הבינלאומית של האג משנת 1980? כן. האמנה חלה בכל מקרה שבו ילד מועבר שלא כדין תוך הפרת זכויות משמורת – זכויות אלו יכולות להיות בידי הורה, אפוטרופוס הממונה על ידי בית המשפט, או מוסד. כ-2% מהמקרים כוללים אנשים הקשורים לילד, אך אינם הוריו.

האם בתי המשפט הישראליים קבעו מי יהיה האחראי לגידול הילד? לא. הם החליטו רק שהילד/ה צריך/ה להיות... הוחזר/ה. אל איטליה, מקום מגוריו הקבוע, כך שבית המשפט האיטלקי יוכל לקבוע את עתידו. תיק לפי אמנת האג קובע את הסמכות השיפוטית, ולא את משמורת הילד.

האם מניע טוב יכול לשמש כהגנה מפני הסרה בלתי חוקית של ילד? מספר. העברת ילד שלא כדין מוגדרת על פי זכויות המטופל וכתובת המגורים הקבועה שלו, ולא על פי כוונות האדם שביצע את ההעברה. בתי המשפט הישראליים הבהירו באופן חד משמעי כי צער ואהבה, גם אם הם אמיתיים, אינם הופכים העברה לא מורשית להעברה חוקית.

מהי משך הזמן המשוער הנדרש להכרעה בתיק במסגרת אמנת האג? האמנה שואפת להסתיים תוך כשישה שבועות. במקרה זה, ההליך ארך 83 ימים ושנייה בתי משפט. הממוצע העולמי בשנת 2021 עמד על 207 ימים – דבר המצביע על כך שהמהירות תלויה בעיקר בבחירות ובמשאבים של מערכת המשפט.